חושבים טוב

אחת לתקופה או אחרי ארוחת חג גדולה מידי - אנחנו מבטיחים לעצמינו שמחר יגיע היום בו נתחיל לעשות ספורט, נאכל בריא וניפטר מהקילוגרמים העודפים. עם כל הכוונות הטובות, מסתבר ש-75% אחוז מהדיאטות נכשלות, וברב המוחלט של המקרים אנחנו מוצאים את עצמינו שוב באותה הסירה עם ההרגלים הישנים שלנו, עם האכילה מול הטלוויזיה ונעלי ספורט שצברו אבק. כל זה מגיע עם מנה נוספת של תסכול ותוספת של כמה קילוגרמים לפיצוי. נפגשתי לשיחה קולחת עם ד"ר דינה אייזן. דינה היא רופאת משפחה בדימוס, שהרגישה שהרפואה אינה נותנת מענה מספק

אם תקלידו בגוגל את המילה "love" יציע לכם האל האינטרנטי קצת יותר מ-7.5 מליארד תוצאות. אם תזינו בהמשך את המילה "sex" תקבלו רק 3.17 מליארד, או 2.57 מליארד אם תחפשו תוצאות הקשורות לכסף. בחוץ מסתובבות לא מעט עצות בנוגע לאהבה, אבל מה המדע מגלה על אהבה? מה יש לו להציע לנו כדי להחזיק בזוגיות בריאה ומאושרת או למצוא אחת? האם גברים ונשים שונים בדרך בה הם חווים אהבה? כיצד מגע משפיע עלינו וכמה זמן מומלץ להתחבק ולהביט בעיניו של הפרטנר שלנו מידי יום? מה קורה במוח שלנו כשאנחנו נמצאים בזוגיות

כשהיינו נערים כל מה שרצינו זה לקבל את החופש לבחור לעשות ככל העולה על רוחנו. לחזור הביתה מתי שנרצה, להשקיע בלימודים כמה שנרגיש שבא לנו, ואולי בכלל לוותר על הלימודים ולקפוץ לים. היום, כמה שנים אחרי התקופה מלאת ההורמונים זכינו בכל החופש לו ייחלנו פעם. אנו חופשיים לבחור את המקצוע, הפרטנר הזוגי, החברים, מקום המגורים, הרגלי החיים והתחביבים שלנו. בכל רגע נתון אנו מקבלים המון החלטות; מה לאכול, איפה להיות, האם להמשיך לדייט שני, מה ללמוד ובמה לעסוק. פרופ' בארי שוורץ ממכללת סווארת'מור גורס שיש פרדוקס ביכולת

דמיינו את התסריט הבא: אתם צופים בגיבור סרט דרמה שסובל מקללה נוראית שהוא ירש מאבות אבותיו. הוא אינו מסוגל לטעום באמת אף אחד מהמאכלים שהוא אוכל, אינו מסוגל להריח את הריחות סביבו, אינו מסוגל להיות מרוכז בדבר אחד לאורך זמן, גם אם הוא מאוד רוצה להקשיב או להתבונן. הגיבור המסכן שלנו גם אינו מסוגל לפתח קשרים עמוקים עם בני האדם שסביבו, וחווה עצבות גדולה ואכזבה מרה בכל אירוע ומקום שהוא נמצא בו, לא משנה כמה אוטופית הסיטואציה בו הוא נמצא, או מרהיבה התפאורה סביבו. האם יצא לכם פעם שלא להקשיב למה שבן שיחתכם ניסה

אני עדיין זוכרת מפגש משונה בספרייה של האוניברסיטה העברית כשהייתי סטודנטית. אני עמדתי בתור כדי לקנות מנה נוספת של קפה, ולפניי עמד בחור אחד, שנראה אפילו תשוש ועייף ממני. 'מה אתה לומד?' שאלתי, 'הנדסת תוכנה' הוא ענה בצורה יבשה ואדישה כל כך, עד שהעיניים שלו נעשו אפילו כבויות יותר. 'ואתה… אוהב את זה?' שאלתי בחיוך 'אני שונא כל רגע' הוא הודה, 'אחרי התואר…' ניסיתי לנחם 'אני בטוחה שזה יעשה מעניין יותר'. 'לא' הוא ענה בשלוות נפש משונה מאוד 'זה לא ייעשה מעניין יותר, אבל מרוויחים בזה הרבה מאוד כסף'. כשאמר את זה,

בשנת 2004 התרחש אחד האסונות הטבע הגדולים ביותר, כשגלי האוקיינוס ההודי התנפצו על הכפרים האינדונזים השקטים בצונאמי אדיר שגבה את חייהם של למעלה מ-280 אלף נפשות, והותיר מאות אלפים ללא קורת גג. יוזמה מעניינת החלה רוקמת עור וגידים זמן קצר אחרי האסון, ומשלחת של מתנדבים, חסרת כל ניסיון או הכשרה טיפולית נשלחה לאחד הכפרים, כשמשימתם היחידה והפשוטה היא- להקשיב. כעבור שנה גילו המתנדבים שההקשבה שלהם הובילה לאחוזי דיכאון מופחתים בבני הכפר, וביכולת שלהם לחזור לשגרה. כל זה, רק מפני שהאזינו למה שהיה למקומיים

תוכלו למצוא בוודאי מאות סרטים, ספרים וכתבות עומק, על אנשים שניצבו מול מציאות חיים קשה, עוני, הזנחה, אבדן או מחלות והצליחו להעלות את חייהם, כנגד כל הסיכויים, למסלול אופטימי ומאושר הרבה יותר. אם הפודקאסט הראשון שלי דיבר על אופטימיות זהירה, ועל איך ניתן להתחיל ולתרגל אופטימיות במנות קטנות בחיי היומיום, הפעם אני מקצינה והולכת למקום בו לכאורה הכי קשה לדבוק בגישה חיובית- בעת משבר. בשיחה עם ד"ר אביטל קאי צדוק מהמחלקה לעבודה סוציאלית, מהמרכז האקדמי רופין, שמתמחה בהתמודדות עם מצבי חיים קשים וצמיחה

לפרק הראשון בפודקאסט נפגשתי לשיחה מרתקת עם ד"ר תמר איציקסון - אחד האנשים שחיים את הפסיכולוגיה החיובית בכל נשימה ומילה. תמר היא חברת סגל בתכנית לפיתוח וייעוץ ארגוני במרכז האקדמי פרס ועמיתת הוראה באוניברסיטת בן גוריון. מחקריה מתמקדים בתהליכים המובילים לצמיחה ושגשוג בעולם העבודה, כגון אופטימיות, חוסן תעסוקתי ומתן משמעות. בשדה הארגוני תמר מתמחה בקידום רווחה נפשית (wellbeing) בקרב עובדים ומנהלים בסביבה עסקית משתנה. בנוסף, תמר מנחת קבוצות מוסמכת, ובעלת ניסיון רב בהובלת תהליכים קבוצתיים ובהכשרת מנחי